מיה לוצ'ה, יקב הגראז' של קובי ארביב שממוקם בביתו שבאור-עקיבא, הוא אחד מהשמות החמים ביותר של עולם היין הישראלי בשנים האחרונות. ארביב, למי שלא יודע, מחזיק בימים כתיקונם בתפקיד היינן הראשי של יקב רקנאטי. אך בעוד שבמסגרת ה-Day job שלו, כיינן ביקב גדול, הוא אמון על הפקתם של למעלה ממיליון בקבוקים בשנה, משמש לו היקב הפרטי והקטנטן כחצר משחקים אחורית שבה הוא יכול לקחת לקצה את יכולותיו היינניות.
כמו ביקב רקנאטי, גם במיה לוצ'ה עושה קובי שימוש בזני ענבים שמקורם באזורי יין שפזורים לחופי אגן הים-התיכון. קברנה סוביניון ומרלו, זנים שנתפסו בעבר בגדר מרכיבי חובה עבור יקבים מקומיים, לא תמצאו כאן, כאשר את מקומם ממלאים סירה, קריניאן ומרסלאן - שלושה זנים שלא חוששים להתעמת פנים אל פנים מול השמש הים-תיכונית הקופחת.
הפילוסופיה של ארביב, שהושפע עמוקות בשנים האחרונות מיצרני היין של צפון עמק הרון, מורכבת משילוב מרתק בין שאיפתו לייצר יין מאופק, רענן וקל-לשתייה באזור אקלימי חם, לבין רצונו לבטא נאמנה ביינותיו את הטרואר המקומי. על-מנת להגיע לתוצאה הרצויה ברמת חומר הגלם, ישנה הקפדה על בצירת הענבים בשלב מוקדם של העונה, במטרה להימנע מבשלות גבוהה ומשיעור אלכוהול גבוה. את העשייה ביקב עצמו ניתן לאפיין כמחוזרת (המשמעות היא חשיפה מועטה של היין לחמצן, מתוך כוונה לשמרו קריר ורענן ככל הניתן), כאשר ארביב נוקט לא אחת בטכניקה של השריית תירוש היין על שזרות הגפן, שמוכרת בעיקר מעבודתם של ייננים באזורי היין של בורגון וצפון עמק הרון, שמנסים לשוות באמצעותה ליין ממד נוסף של מורכבות ארומטית ורובד טעמים. בישראל מדובר בפרקטיקה שאינה שכיחה, כך שמיה לוצ'ה הוא יקב חלוצי מבחינת האמירה הסגנונית שלו.